אילן – המטופל שהיה גם מורה גדול ולימד אותי שיעור ברוחניות גבוהה

כשאני מסתכלת על מכלול המטופלים/ות שמגיעים אלי אני יכולה להגיד שהרוב הכמעט מוחלט פונים כדי לתקן משהו: לרפא, לפתור בעיה, לכבות שריפה, באופן כללי לשחרר חסימות…. הסוג השני, והם מעטים, באים כדי לקבל ליווי לצמיחה, וזה לא שלאנשים אלה אין אתגרים או סוגיות לפתור, אבל הם גילו את הפוטנציאל שלהם ורוצים ללכת קדימה, לגדול מבפנים, וזה מה שמוביל אותם.

מעטים מאלה שמגיעים אלי עונים להגדרה השנייה. אילן היה כזה… הוא פנה אלי באימייל, במאי 2014.  בצורה מנומסת וברורה, בין היתר הזכיר שהוא חולה במחלת הסרטן…

זו אינה הפעם הראשונה בה פונים אלי אנשים עם סימפטומים פיזיים קשים. בטיפול אנרגטי לא ניתן להבטיח ריפוי מוחלט ואפילו לא ריפוי כלשהו, אבל הכל יכול לקרות ותמיד נעשה כמיטב יכולתנו לתת כל עזרה שנוכל.

ומאחר ואילן היה חולה לא מעט שנים ובסוג סרטן אלים יחסית, התעוררה בי סקרנות לדעת מהן הציפיות שלו מהמפגש איתי.

בשיחת הטלפון הראשונה סיפר שכשקרא באתר שלי הבין שאני האדם הנכון עבורו. “נכון מאיזו בחינה?” שאלתי, והוא ענה שהוא לא יודע עדין והוא כנראה יבין יותר כשנפגש.

בנקודת הזמן בה נפגשנו, אילן היה בן חמישים, אדם מלומד שעשה דברים מעניינים בחייו: למד ארכיטקטורה ב’בצלאל’ ובשלב בו נפגשנו לימד ב’שנקר’ עיצוב תכשיטים, ובמכללת אריאל במגמת אדריכלות. בצעירותו עשה קורס ליצנות רפואית, ותרגל בתקופה מסוימת הליכה על חבל, אומנות שלמד מחבר. מאז ומתמיד ראה עצמו כמטפל, לרוב באמצעות שיחות של אחד על אחד.

כשנכנס לקליניקה יכלתי להשבע שהחדר נמלא אור, ראיתי לפני  אדם גבוה, דק ומזוקן עם שיער אפור ועיניים בהירות, בעל סגנון דיבור רהוט וזורם עם שמץ של מבטא זר. ההופעה הכללית שלו הצטיינה בנקיון וצלילות אנרגטיים ומיוחדים והוא הקרין אופטימיות,  ראיתי איכות נדירה שבכמותה טרם נתקלתי קודם.

הוא לקה בסרטן מסוג אלים שנקרא CDC מחלה שמתחילה להתפתח מהכליות ובשל נדירותה אין כמעט מידע לגביה. הוא עבר טיפולים קונבנציונליים: כימותרפיה ממושכת ושישה ניתוחים, אחד מהם להסרת אחת מכליותיו, וכן טיפול ביולוגי. הוא ניסה שיטות תזונה שונות  ובמשך שתיים-עשרה שנים הצליח לשרוד ולתפקד בצורה סבירה יחסית למצבו, עד כדי כך שלמתבונן מהצד שלא קיבל מידע, קשה היה לנחש שמשהו אצלו אינו תקין.

שנה קודם לכן חלה הרעה במצבו הפיזי, ותוצאות הבדיקות הראו שהגרורות התפשטו לצד הימני של המערכת הלימפטית של גופו.

במפגש הראשון אני בדרך כלל מבקשת ממי שמגיע אלי שיספר לי את מה שנראה לו הכי חשוב לספר. אילן דיבר על מחלתו, על עיסוקו כמורה במכללות לעיצוב ועל עבודתו והתחביבים שרכש במהלך השנים. הוא התחתן כשהיה בן שלושים ושמונה, והמחלה התגלתה ממש לפני החתונה. הוא התגרש לאחר מספר שנים, וגרושתו הפכה לאם חד-הורית לילד שאינו שלו, עם שניהם שמר על קשר מיוחד.

דיברתי איתו על מחלתו, בעיקר כדי למצות את הנושא, ברור היה לשנינו שלא על זה הוא רצה לשוחח איתי, היו לו מספיק שיחות על מחלתו עם מרפאיו הקונבנציונליים, לא טעיתי.

שאלתי אותו אם הוא מפחד מהמוות… אילן אמר שאינו רוצה למות אך גם אינו פוחד מהמוות והוא מאמין שמה שצריך לקרות קורה. דיברנו על מסע הנשמה ובחירות שעושה הנשמה עם הכניסה לגוף. הוא לא ידע להגיד לי בצורה מדויקת מה רצה להפיק מהמפגשים שלנו, רק אמר שמאד ברור לו  שהגיע למקום הנכון. מכאן ואילך מחלתו הוזכרה פה ושם, אך לא היתה הנושא המרכזי.

היה משהו בנוכחות של אילן שכמו העלה את התדר ואת האיכות של התהליך. במהלך השנים שמתי לב שהעוצמה של החיבור והתקשור שעובר עולה ומתחזקת ככל שמי שמתייעץ איתי מפותח יותר תודעתית ורוחנית. העוצמה האנרגטית שחולל אילן בעצם נוכחותו היתה נדירה, חשתי שכל מפגש בינינו, בנוסף למה שתרם לאילן גם מעלה את התדר שלי. תובנות לגבי העניין הזה זרמו אלי בהמשך.

במערכי קריסטלים טיפוליים לחולי סרטן, הכלל הוא לשמור על פשטות, להשתמש באבנים עדינות יחסית ולהמנע מתגבור אנרגטי, מאחר ומחלת הסרטן במהותה היא תגבור ביצירת-תאים. אבנים חזקות או בעלות אנרגיה בוטה משולבות רק במקרים מיוחדים.

המערכים שעשיתי לאילן התבססו על כמה סוגי אבנים: הסוג הארצי: סמוקי-קוורץ, פטריפייד-ווד, אנדלוסייט וסודלייט, אבנים שמחזקות את ההילה: סיטרין וקרידייט, אבנים מרגיעות:  ענבר, אוונטורין ואגת תחרה-כחולה ואבנים רוחניות עדינות: אמטיסט, לפידולייט, סלנייט ודנבורייט. אילן הגיב נפלא לטיפול הקריסטלי, הוא ריחף והתחבר למימדים גבוהים בקלות רבה, שותה בשמחה את האנרגיה המעודנת שהוזרמה אליו.

הנושא המרכזי בשיחות בינינו היה הייעוד והפוטנציאל שלו כאדם ועד כמה הוא מממש אותם בחייו. קיבלתי מסרים ברורים וחד-משמעיים עבורו, לדוגמא: “רמת ההתפתחות ברמת הנשמה של אילן גבוהה מאד, גבוהה אף יותר משלך. הוא הגיע אליך כי לך יש את האפשרות ללוות אותו, להנחות אותו ולהראות לו את הכיוון.” הובהר לי גם שאילן הוא סוג של מורה רוחני שייעודו לדבר עם אנשים, במקרה שלו אל כמות גדולה של אנשים.

המסר המדהים ביותר שקיבלתי היה לגבי התהליך שלי, הובהר לי שאמנם רמת ההתפתחות הרוחנית של אילן גבוהה  משלי, אך הוא כן זקוק ליציבות, והנסיון שלי והיכולת שלי להצביע עבורו על כיוונים. וכדי לעזור לו וללוות אותו, ההדרכה שלו “העלתה” אותי ברמת התדר, מה שהסביר את התחושה שהיתה לי בנוכחותו, התחושה שאני כמו עולה מדרגה או שתיים והופכת להיות אוורירית יותר, יכלתי ממש להרגיש את ההילה שלי גדלה ואת יכולות החישה והתקשור מתחזקים משמעותית. זה היה נרגע בהדרגה לאחר לכתו וקורה מחדש בכל פעם שהגיע. מצאתי את עצמי ממש מצפה לפגישות איתו, בלי קשר לתהליך שלו, המפגשים איתו היו עבורי מתנה רוחנית מדהימה, החיבור איתו הראה לי פוטנציאלים עתידיים, אולי מקומות לשאוף אליהם בהמשך…

לנו, המטפלים האלטרנטיביים, אסור להתערב או לנסות להשפיע על טיפול קונבנציונלי/תרופתי כלשהו, והאיסור הזה חשוב ומודגש במיוחד כשמדובר במחלות קשות, כך שכל תהליך שאילן עבר בעזרתי היה במקביל לטיפולים אחרים שבחר לעבור.

הוא סיפר לי שמעבר לחומר הלימודי שהוא מלמד, הוא עושה לתלמידיו שיחות של אחד על אחד בנושאים שונים והם לרוב עושים אותן על גג המכללה. הוא לא קבע מראש נושאים ספציפיים לשיחות, הם היו מתחילים ממשהו וזה התפתח משם. הוא סיפר שתלמידיו מאד אוהבים את השיחות האלה ונפתחים אליהן בשמחה רבה.

נתתי  לו ‘שיעורי בית’, מעין מטלות אותן יבצע אם ימצא לנכון, בקצב ובצורה הנכונים עבורו: הוא קיבל רשימת ספרים לקרוא, בין היתר: “שיחות עם מלאכים” של מייקל אברמס, “מסע הנשמות” של מייקל ניוטון, כל הספרים של בריאן וויס (“שורשים ושיעורים בזמן”) וספרים בנושא ריפוי קוונטי של דיפאק צ’ופרה. אני יודעת שהוא השיג לפחות את חלקם והחל לקרוא אותם.

הצעתי לו שיתחיל לכתוב, ולשתף את מי שמעוניין במה שיש לו להגיד. גם כאן הוא נענה והחל להעלות דברים על הכתב.

המטלה השלישית היתה בעיניי החשובה מכל:  ליצור קבוצה שהוא יהיה המנחה שלה, שבתחילה תהיה אולי קטנה, שתיפגש במקום כלשהו, אולי אפילו בסלון ביתו וכשיהיה צורך בהמשך במקום גדול יותר. לשמחתי אילן סיפר לי שאני ‘מתפרצת לדלת פתוחה’ ושהוא כבר החל לתכנן משהו מעין זה. היה מרגש לגלות שהמסרים שקיבל דרכי כבר הועברו אליו קודם,  ונכנסו לתחילתו של ביצוע. הוא בנה מערך של הרצאות בהן יעמוד מול קבוצה וייתן לנושאים לעלות מאליהם.

המאמר המקורי נכתב ביולי 2014, חודשיים לאחר שהחל לבוא למפגשים שבועיים והיה עדין בתהליך של טיפול, כתבתי מתוך ידיעה שדברים עדין מתהווים ובטח יהיו התפתחויות ושינויים. הבנתי שיש לסיפור שלו מסר חשוב.

אילן הסכים שאציין את שמו האמיתי (כל יתר המטופלים שכתבתי עליהם מוזכרים בשם אחר למען שמירת פרטיותם). זה אמנם נוגד את כללי האתיקה הטיפוליים, אבל במקרה של אילן וסיפורו המיוחד הסכמתי לחרוג מהכללים. קיבלתי את הסכמתו לצרף את תמונה למאמר, מאחר והמסר הוא שלנשמה של אילן יש תפקיד לעשות שירות מסוים, זה כנראה חשוב עד כדי כך שנכון במקרה זה לעשות כך.

והנה טוויסט מעניין:  כשלושה ימים לאחר הפרסום,  האתר שלי הותקף במתקפת סייבר ונגרם לו נזק, העלינו גיבוי שלו שכלל את כל החומר פרט למאמר על אילן, זה היה כל כך מופלא ומדויק שהתייעצתי עם אילן לגבי זה והוא אמר שהוא מסכים איתי שזה כנראה לא במקרה, וחושב שאולי עדיף לחכות להתפתחויות הבאות.

נקודת המבט המאד מיוחדת שלו פתחה נושאים לשיחה, כשהצעתי לו לשתות תה, הוא הוקסם: “מיכל, בכל פעם שאני מגיע את פותחת בפני כל כך הרבה בחירות… איזה טעם? איזה ספל? חם או קר? איך להמתיק? ” הוא צדק – והרי כל צעד בחיים מורכב מאינסוף בחירות שמרכיבות המארג של החיים שלנו.

באחת השיחות שלנו שאלתי שאלה: “מהי החשיבות האמיתית של להשאר בגוף הנוכחי בגלגול הזה יותר ויותר?” גילינו שכשמתבוננים על זה מרמת הנשמה התשובה היא שכל נשמה יוצאת מהגוף האנושי אליו נכנסה במהלך גלגול חיים מתישהו, והשאלה מתי זה יקרה משמעותית מאד במרחב הפיזי של החיים, כשהנטייה היא להמשיך לחיות יותר ויותר, ופחות עקרונית מבחינת מסע הנשמה. ולא רק זה: כשלנשמה יש סיבה לצאת מהגוף דווקא בשלב שנחשב “צעיר”, זה נראה עצוב או בלתי נתפש, אבל זה כנראה הדבר המדויק ומהזווית של רמת הנשמה, זה נראה הרבה פחות דרמטי.

המסר המופלא ביותר שקיבלתי עבור אילן היה, שהוא נשמה מפותחת שבאה לעשות תפקיד, להעביר מידע ולעזור לכמויות גדולות של אנשים וזה כנראה ההסבר ל”נס הרפואי” בהיותו עדין חי ומתפקד, אחרי 12 שנים של מחלה קשה, שתוחלת החיים עם המחלה הזו היא בדרך כלל לא יותר משנה-שנתיים. שנינו הבנו שאם יישמע לקריאה הפנימית וייתן דגש להתפתחות הרוחנית יש סיכוי שזה ירוויח עבורו זמן חיים נוסף בגלגול הנוכחי.

אילן המשיך להגיע פעם בשבוע או ולאחר מכן פעם בשבועיים במשך ארבעה חודשים נוספים ואז סיפר לי שהוא  נוסע לחו”ל לתקופה, בין היתר כדי לנסות טיפולים נוספים, פיזיים ורוחניים ושינסה לשמור על קשר ולהגיע מדי פעם.

מתחילת הדרך הוא עדכן אותי לגבי מטפלים רוחניים נוספים שפגש בזמן מחלתו, במקביל אלי ואחרי. היה מדהים להווכח שכל מי שהעביר לו מידע מתוקשר העביר בעצם מסרים דומים לאלה שאני העברתי, כל מתקשר בכלים שלו.

הוא הגיח שוב, כשנה וחצי לאחר מכן,  במאי 2016.  רזה יותר משמעותית אבל עדין זקוף-קומה, שופע אור וחיובי ועדין כהרגלו. הוא סיפר לי שהתוצאות של הבדיקות האחרונות לא טובות ולמעשה הסרטן כבר התפשט בכל הגוף, שאלתי אותו איך הוא מרגיש עם המידע הזה והוא אמר שמבחינתו זה פשוט מידע שמספרים לו, הוא לא חש שזה נוגע בו, הוא מבחינתו ממשיך לעשות תהליכים של התפתחות רוחנית, אבל הוא כמובן מאמין לרופאים ופועל לפי הוראותיהם.

אזרתי אומץ וביקשתי בקשה: לא הכרתי את משפחתו, והבנתי שיכול להיות מצב שהוא יעזוב את גופו הפיזי ואני לא אדע את זה. ביקשתי שידאג שיהיה מישהו שיודיע לי. בזכות הפתיחות בינינו והאישיות הכל-כך מיוחדת שלו הרגשתי נוח לבקש את זה. אילן אמר שהבקשה שלי הגיונית ושבהחלט יעשה את זה.

פגישה נוספת שנקבעה לכמה שבועות אחרי בוטלה על ידיו מסיבה טכנית, וזו היתה הפעם האחרונה ששמעתי ממנו.

ביום חמישי 28/9/17 קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מזוהה, אישה עם קול עדין ומבטא אנגלו-סקסי הציגה את עצמה: “שמי גילה ואני אחותו של אילן קרייזמן”.

קפאתי. הבנתי מיד מה אני הולכת לשמוע ממנה: אילן כבר לא איתנו. חשתי תחושה מעורבת של עצב והקלה, הקלה על הנשמה המיוחדת הזו שממשיכה במסעה אחרי 15 שנים של מאבק בלתי פוסק במחלה. על הגוף שבשלבים האחרונים כבר היה מיוסר, ושוחרר, על הנשמה הגבוהה שיכולה ללכת הלאה ולעבד את השיעורים שלה.

היא סיפרה לי שהם קמים למחרת בבוקר מהשבעה והיא מצאה את מספר הטלפון שלי רשום אצל אילן והבינה שהיא חייבת להתקשר אלי. זו היתה שיחה מאד מרגשת לשתינו.
מסתבר שאילן, לא עשה את מה שביקשתי, אבל יש לי תחושה שבדרכו שלו הוא דאג לזה אחרי שעבר הלאה…

אני מקדישה את המאמר הזה לאילן המקסים, שהגיע לקבל ממני הילינג, תמיכה הדרכה, אבל היה גם מורה מדהים מאין כמוהו.

אילן קורן (קרייזמן) 1964-2017